"דן" חברה לתחבורה ציבורית בע"מ ואח' נ' אזולאי ואח'

פסק דין

תאונת דרכים שארעה ביום 11/3/2009 בין אוטובוס (השייך לתובעת) לבין רכב טרנזיט (השייך לתובעות שכנגד) והובילה לתביעה ולתביעה שכנגד. איון חולק כי בעת התאונה האוטובוס נסע בכביש והטרנזיט היה בניצב לכביש כשפניו לכיוון חנייה וחלקו האחורי כלפי הכביש. חילוקי הדעות הם בנוגע למצב הטרנזיט בעת התאונה: אם נסע לאחור – כגרסת נהג האוטובוס, או שעמד במקום – כגרסת נהגת הטרנזיט.

שמעתי את עדויות הנהגים וכן את עדותו של אחד הנוסעים באוטובוס שזומן לעדות בידי הנתבעות. לטענת נהג האוטובוס הבחין בטרנזיט עומדת בניצב לכביש וכשהיה מקביל לה חש מכה חזקה ("פצצה") בצד האוטובוס. הנהג לא ראה את הטרנזיט נוסעת לאחור ומציע כי אולי "התדרדרה". אציין כי הודעתו של הנהג לתובעת לא נכתבה על ידו וניכר שמי שניסח אותה עשה מראש ניסיון לכלול טענות "משפטיות" בדבר הטלת האחריות על הנתבעות – דבר שמעורר ספק רב בכל הנוגע לאמיתות הגרסה שנכתבה בה. נהגת הטרנזיט מצידה מסכימה כי עמדה בניצב לכביש אך טוענת כי רכבה עמד במקום ולא זז. היא העידה שחלקו האחורי של הרכב בלט לכביש אך מסבירה כי הרכב עמד במקום מספר דקות ולא הפריע לתנועת הרכבים בכביש עד שהאוטובוס, שנסע במהירות, פגע בו. נוסע האוטובוס העיד אמנם כי האוטובוס נסע במהירות ופגע בטרנזיט "שהיה במצב סטאטי", אולם בעדותו עלה כי בפועל כלל לא ראה את התאונה ואף לא הבחין בטרנזיט לפני התאונה.

גרסאות הנהגים סותרות זו-את-זו ולא ניתן להכריע ביניהן ובנסיבות אלו יש משקל מכריע לתמונות הנזק וחוות-הדעת, אלא שעיון בראיות אלו מוביל למסקנה שיש לדחות את התביעות ההדדיות, שכן, למעשה, ראיותיו של כל צד תומכות דווקא בגרסת הצד האחר.

אשר לאוטובוס: זה נפגע בחזית צד ימין ובדלתו הקדמית ימנית, כאשר הנזק הוא בפינת השמשה הקדמית, בניפוץ שמשת הדלת הימנית בהתעקמות זרוע המראה. לא ניכרים נזקי פח כלשהם האופייניים לפגיעה בנסיעה לאחור ואלו גם לא נזכרים בחוות הדעת. נזקים אלו ומיקומם מסתברים יותר עם מכת שפשוף (כטענת נהגת הטרנזיט) ולא אם נסיעה לאחור (כגרסת נהג האוטובוס) שהייתה גורמת, כאמור, נזק שונה וחמור יותר. מכאן עולה שהתובעת לא הוכיחה את גרסתה.

אשר לטרנזיט: הנזק הנתבע הינו בגין פגיעות פח בכל רוחב חלקו האחורי, כשהתמונות מראות כיפוף של הפח והפגוש כלפי פנימה וחוות דעת השמאי שהוגשה מצביעה על הצורך בהחלפתם. לא סביר בעיני שנזקים אלו נגרמו בתאונה עם האוטובוס שכן מדובר בנזקים משמעותיים שאם היו מתרחישים בתאונה סביר שהיה נגרם נזק פח גם לאוטובוס. יתרה מכך, אם תתקבל הטענה שמדובר בנזקים שנגרמו לתאונה הרי שהדבר תומך דווקא בגרסת נהג האוטובוס שכן אם האוטובוס היה פוגע בטרנזיט העומד לא היה נגרם כיפוף הפח האחורי של הטרנזיט כלפי פנים לכל הרוחב האחורי. מכאן עולה כי גם התובעות שכנגד לא הוכיחו את גרסתן ובוודאי שלא הראו כי הנזק הנתבע אכן נגרם בתאונה.

נמצא אפוא כי אף אחד מן הצדדים לא הוכיח תביעתו, ואף שסביר יותר בעיני כי גרסת נהגת הטרנזיט לאירועים נכונה – היינו: כי האוטובוס "שפשף" את הטרנזיט העומד – לא הוכח שהנזקים הנתבעים בתביעה שכנגד נגרמו בתאונה זו.

אני דוחה אפוא את התביעה ואת התביעה שכנגד. כל צד ישלם לצד האחר שכ"ט עו"ד בשיעור 873 ₪. אני פוסק לעד מטעם התובעת (שכיום הינו גמלאי) ולעד מטעם הנתבעות, שכר עדות בסך 250 ₪ לעד. כל צד יישא בשכר העד מטעמו.

ניתן היום, י"ג אייר תש"ע, 27 אפריל 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: